איסטנבול - סיפור אהבה בהמשכים

 חודשיים הסתובבתי ואמרתי בקול רם:

"רוצה איסטנבול"- אז .....  רוצה עושה!!!!

יצאתי לאיסטנבול, בעקבות האוכל הטעים, האתרים המרהיבים, הכלה מאיסטנבול וההיסטוריה המרתקת.

בצד הטיולים האוכל והאתרים שמענו על 37 הסולטנים בני השושלת העות'מנית, על המהפכה החילונית של מוסטפא כאמל, אטאטורק, אשר שם קץ למוסד הסולטנות בשנת 1924.

על ההיסטוריה של קונסטנטינופול בפרט וטורקיה בכלל.

אה....ברור ביקרנו בבורסה, העפלנו אל הר אולודה (כולל עלייה ברכבל).

טיילנו בקוז-אן , שוק המשי, היכן שאסמה סולטאן לוקחת את הכלות שלה לבחור בדים.

מה יש בה במדינה הזו שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא, שגרם לי להתאהב? אולי הפרי האסור?

אולי מיצר הבוספורוס או אולי הבניינים, האופי המדהים של העיר הזו או אותו נוף הנשקף מחלון חדרי בבית המלון.......לא יודעת , נשביתי בקסמה של העיר הזו.

עיר קוסמופוליטית, הכל יש בה!!!!

אבל אם לא, חציתם את הבוספורוס (רצוי בהליכה רגלית על גשר גלטה) ,

לא אכלתם סימיט (הבייגלה הטורקי) 

ולא צחצחתם נעלים......

כנראה לא הייתם באיסטנבול.

בשנה האחרונה, בעקבות הסדרה המדוברת (הכלה מאיסטנבול) הישראלים מצאו שוב את הקסם של העיר הזו, חמש פעמים בחודשיים האחרונים בקרתי באיסטנבול, תקשיבו טוב השפה השלטת ברחוב, היא לא טורקית, לא אנגלית, לא ערבית.....חברה עברית.

בכל פינת רחוב תשמעו "חדווה, בואי תראי......." או "משהו יודע היכן זארה"? אבל אני הכי הכי אוהבת לשמוע......"איזו יפה איה ספיה" , "כמה יפה מסגד הסולמנייה" , "מי בא לאכול באליק אקמאק?" (דג בלחם).

אני כל כך שמחה שמצאנו שוב את היופי של טורקיה והיא חזרה למפת התיירות שלנו.

ראו כמה תמונות